במבט ראשון נראו התמרים רגילים למראה ונטולי כל ייחוד. פירות התמר, ארבעה במספר ויפי גוון
קרמל־דבש, הוגשו לשולחן שבחצר מכון הערבה ללימודי הסביבה בצלוחית פורצלן פשוטה ללא כל
גינוני טקס. במוחה של עיתונאית האוכל, לעומת זאת, התפוצצו באותה השעה אלפי זיקוקי דינור
מרהיבים: התמרים התמימים למראה נקטפו מעץ שגדל מזרע עתיק יומין שהתגלה בחפירות
ארכיאולוגיות במצדה. טעימת זני פירות וירקות לא מוכרים היא תמיד רגע מרגש, על אחת וכמה
כשמדובר בזן שנכחד מן העולם והועלה מתהום הנשייה של העבר באמצעות מעשה נס פלאי־מדעי.
ערב קודם לכן התהדר בפניי אחד מחברי קיבוץ קטורה כי הוא נמנה עם מתי המעט שזכו לטעום את
הפירות הנדירים, ועכשיו עמדתי גם אני להיכנס לרשימה המצומצמת של מי שטעמו את משק כנפי
ההיסטוריה במו פיהם.
