תמר יהודה היה סוג תמר חקלאי עתיק, שגדל בעבר בממלכת יהודה, בנאות מדבר לאורך ים המלח ובואך יריחו, ונכחד לפני מאות שנים. פגעי מלחמות, פלישות, מהפכות והעדר רצף חקלאי גרמו להיעלמותו של הסוג העתיק ולהחלפתו בסוגים מודרניים, שמקורם במרוקו, מצרים, עיראק ותוניסיה, מינים שהובאו לארץ בשנות ה-1950 , ומניבים את זני הפרי הפופולריים מג'הול, דקל נור וברהי, שעליהם נשען ענף התמרים הישראלי המודרני.
לפני 2000 שנה, לעומת זאת, גדל באזורנו תמר יהודה, שהיה מפורסם באיכותו יוצאת הדופן – גודל, מתיקות, יתרונות תזונתיים, סגולות רפואיות וחיי מדף ארוכים, שאפשרו לייצא אותו לרחבי האמפריה הרומית.
תמר יהודה מתואר בכתביהם של מספר סופרים קלאסיים וביניהם פליניוס הזקן, סטראבו, גאלן ויוספוס פלביוס.
מספר זנים של תמר יהודה מוזכרים בכתבים אלה וביניהם הזן גדל המידות "ניקולאי", שאורכו הגיע ככל הנראה עד 11 ס"מ!
על פי גילם ומקום המצאם של הגלעינים, שהונבטו בפרויקט תמר ממלכת יהודה הקדומה, יתכן מאוד שאלו גלעינים שהיו במחסני המזון של המורדים היהודים, שהתבצרו במצדה ומצאו מקלט במערות מדבר יהודה במהלך המרד הגדול ברומאים
(73-66 לסה"נ) ובמלחמות היהודים שהיו לאחר מכן (117-115 לסה"נ ו-136-132 לסה"נ).
