צדיק כתמר יפרח (תהילים צב, 13)
עץ התמר (dactylifera Phoenix) המוזכר פעמים רבות בתנ"ך, מהווה חלק מהנוף העתיק של אזורנו. הוא אחד משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל, ואשר נחשבים למינים ילידיים בה.
תמר יהודה מופיע על מטבעות ובעיטורי בתי כנסת עתיקים.
כפות תמר יהודה ופרי העץ הובאו על-ידי עולי הרגל היהודים לבית המקדש בירושלים באירועים חגיגיים כמו חג הסוכות, שחל בתקופת הגדיד.
"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵ י אַדְמָתְך תָּבִיא, בֵּית יְהוָ האֱלהֶיך"ָ; (שמות י"ט:כ"ג)
תמר יהודה הינו בעל משמעות גם במסורת הנוצרית והמוסלמית.
על-פי הברית החדשה, תלמידיו של ישו קיבלו את פניו בכפות תמרים: "וַיִקְחוּ בְיָדָם כַּפוֹת תְּמָרִים וַיֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ" (הברית החדשה, יוחנן י"ב 12)
בקוראן מסופר (סורת מרים, פרשה 19), שמרים אמו של הנביא ישוע, הייתה בדרכה ״וְחַבְלֵי הַלִידָה פּקְדוּהָ אֶצֶל גֶזַעו של הַדֶקֶל ואז אָמְרָה מִי יִתֵּן וּמַתִּי לִפְנֵי כל זאת…".
האל שומע את תחנוניה ואומר לה: ״אַל תִעַצְבִּי כְּבַר הֶעֱמִיד רִבּוֹנֵך מִתַחַת לְרַגְלָ יֵך פֶּלֶג וְנַעֲנְעִי לִקְרָאתֵך אֶת גֶזַע הַדֶקל יוֹרִיד עַלָיֵך תְמָרִים טְרִיִים.״
סיפור זה מתועד בפסיפס מן המאה ה-5 לסה״נ, שנמצא בשרידי הכנסיה הביזאנטית קתיסמה, בין ירושלים לית לחם.
